התיאוריה של מאסלו ושיטת לוסקי

מגישה: טליה פסחוביץ

אברהם מאסלו ( 1908-1970), פסיכולוג אמריקאי שפיתח את הגישה ההומניסטית.

בתיאוריה שלו מדגים מאסלו את הייחודיות של האדם, את חשיבותם של ערכים ומשמעותם לגביו, ואת הפוטנציאל של כל אחד מאיתנו להגשמה עצמית.

הפילוסופיה שמאחורי התורה:
1. האדם חי בעולם של מודעות לקיומו האישי ולמותו הצפוי.
2. כל אדם מעצב את גורלו. הוא לא רק תוצאה של תורשה וסביבה
3. החיים הינם מה שהאדם בחר שיהיו.
4. האדם איננו סטטי הוא נתון בתנועה מתמדת של התהוות.
5. בידי האדם היכולת לגלות את האפשרויות בכל גיל ולמצות אותן כפי יכולתו.כאשר אדם מגיע למיצוי יכולתו רק אז יוכל לנהל חיים אמיתיים ומלאים וזוהי מטרתו העיקרית. כלומר מטרת האדם לא רק לספק את צרכיו הבסיסיים, כי אם להגיע להגשמה עצמית במובן הרגשי האינטלקטואלי והקיומי.
6. האדם הוא יצור שלם וייחודי.
7. האדם נולד יצירתי. לעיתים אובדת לו יכולת זו במהלך התבגרותו. הוא מאבד את גישתו הטריה והרעננה הייחודית ילדים.

עקרונות יסוד:
1. האדם נמצא בתהליך של מיצוי מניעים.
2. ברגע שצורך אחד מסופק יכול האדם להמשיך ולספק את הצורך הבא. צרכי האדם מסודרים בסדר עולה ואדם לא יפנה לצרכים נעלים אם לא סופקו צרכיו הבסיסיים. בצרכים מסודרים בהיררכיה הצורך הנעלה הוא הצורך בהגשמה עצמית, שהיא התגלמות הבריאות הנפשית והאושר.

סולם הצרכים:
הרעיון הוא שרק כאשר אדם מסופק בצורך בסיסי הוא יעלה מעלה לצורך הבא, וכן ברגע שיש פגיעה באחד הערכים יחפש האדם ערך אחר להתלות בו.( לדוגמא אדם בעל קריירה מזהירה שלפתע נוחת עליו אסון והוא ננטש ע"י בן זוג ישקיע מרץ בחיפוש שוב אחרי אהבה וקרבה)

1. בתחתית הפירמידה: צרכים בסיסיים: חמצן, אוכל, שינה, מין,הגנה.
2. צרכי ביטחון: יציבות, סדר, תנאים סביבתיים צפויים. שגרת חיים וסדר יום קבוע. גבולות וחוקים. בטחון כלכלי בהווה ובעתיד (חסכונות)
3. שייכות ואהבה: האדם שואף לקשר עם זולתו, למקום במשפחתו, או בקבוצת שייכות. הצורך להיות נאהב ולאהוב הוא צורך מאוד עמוק. אין מדובר כאן על נושא של מין.כדי שאדם יגדל להיות יצור בריא, המעריך את עצמו הוא חייב להרגיש נאהב ומקובל.
4. צורך בהערכה: כאשר אדם חש עצמו נאהב ומקובל, הוא יכול למצות את הצורך בהערכה. קיימים כאן שני סוגי הערכה: א: הערכה עצמית: האדם חייב להצטיין בתחום מסוים. הוא חייב להרגיש מצליח, מוכשר, חופשי ועצמאי. ב: הערכה מאחרים: כאן אדם יצפה להערכה מאחרים על פעילויותיו, מעמדו והישגיו. הוא זקוק להכרה, פרסום והערצה.
5. הצורך בהגשמה עצמית: אדם שהצליח לספק את הצרכים הבסיסים והאחרים מסוגל להתפנות ולהגשים את עצמו.המניע להגשמה עצמית לובש צורות שונות בהתאם לאישיותו הייחודית של האדם. אדם יכול למצות את הפוטנציאל שלו בתפקיד הורה, מורה, איש מכירות או מוסיקאי.
הצורך בהגשמה עצמית כולל בתוכו גם צרכים אסטטים ( הצורך בסימטריה, בסדר
בשיטה ובמבנה) הצורך ביופי. וכן גם צרכים קוגניטביים כמו הצורך לדעת, להבין
ולחקור, להתמודד עם הבלתי נודע, הסקרנות וכדומה.
 

השוואת המדרגים בתיאוריה של מאסלו מול הרבדים של שיטת לוסקי

השוואה בין ערכים של מאסלו לאינטליגנציות של לוסקי

דיון:
ערכי החיים של מאסלו דומים במידת מה לערכי החיים על פי שיטת לוסקי. לעיתים ערכי החיים של מאסלו מתאימים למספר אינטליגנציות של לוסקי ברבדים שונים. כלומר אין הקבלה מוחלטת ברבדים מול המדרגים.
ההבדל המשמעותי בין שתי הגישות הוא במיקום בחיינו.מאסלו רואה את הצרכים הבסיסיים כבסיס לכל התפתחות של האדם. צרכים רוחניים והגשמה עצמית יקרו רק כאשר אדם יספק לעצמו את כל הצרכים הבסיסים. התיאוריה של מאסלו לא יכולה לתת למשל מענה לגבי אנשים שדווקא ההגשמה העצמית שלהם היא מרכז חייהם וכל זאת בזמן שהצרכים הבסיסיים שלהם לא מתקיימים.( לדוגמא אומן שחי למען ציוריו ואין לו מה לאכול).

אם נשווה בין ערך החיים של מאסלו לדוגמה " אהבה" נראה שמאסלו רואה באהבה ובהשתייכות צורך חשוב ובסיסי . לפי לוסקי "אהבה" היא הכל בחייו של האדם והיא מוגדרת כדבק החיים, הסיבה של כל הסיבות, התרופה של כל התרופות ותכלית קיומו של האדם.


השוואה בין המאמרים של לוסקי "החינוך לשלום" ו"מעגל הקליפות"
בעמ' 178-180 ( 32 אינטליגנציות) לבין המקביל בתיאוריה של מאסלו.
במאמר " החינוך לשלום" (עמ' 178) מצאתי את ההתניה שאומרת שהאדם יכול למצוא את השלום הפנימי רק אם אדם שלם עם העבר וההווה והעתיד שלו. וכן רק אם האדם יהיה מודע לייחודיות שלו.
כל המלחמות מתחילות מהשוואות, מחוסר הערכה וחוסר תשומת לב ואהבה. כאשר הורה ומחנך יהיו מודעים לייחודיות של הילד, רק כך הוא יוכל למצוא את השלמות והשלום הפנימי שלו.
התפיסה הזו דומה במידת מה לתפיסתו של מאסלו שטוען שכל אדם הוא יצור שלם וייחודי.
מאסלו מדבר על התחשבות אינדיבידואלית בצורכיהם של הילדים.הוא מתייחס לרמות השונות של סיפוק מניעים.

במאמר" מעגל הקליפות" (עמ' 179-180) מדובר על תהליך התרחקות של האדם מה"אני" שלו מעצם הוויתו, הוא עוטה עליו קליפות ומסכות שמהוות את ההגנות שלו. כל התנסות בעייתית בחייו יוצרת עוד קליפה עד שלעיתים יהיה רחוק האדם מהאני האמיתי שלו מרחק שנות אור. האדם יוצר לו תדמית שאיננה משקפת את האני שלו.
לפי מאסלו האדם נולד יצירתי, אך יצירתיות זו אובדת לו לעיתים עם התבגרותו. ילד מביט על עולמו בצורה יצירתית וייחודית, אך במהרה הוא עובר לדפוסי התנהגות אשר לא מאפשרים לו למצות את יצירתיותו - והוא מאבד את גישתו הטרייה, הרעננה והייחודית לעולם הסובב אותו. מאסלו לא מתייחס לסיבות לכך שאדם מאבד את גישתו הרעננה שיש לילד ואת היצירתיות שלו.

ביבליוגרפיה:
1. מבוא לפסיכולוגיה,חטיבה שלישית,יחידה5-7, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה.
2. פסיכולוגיה בחינוך, יחידה 2: גורמים הנעתיים בכיתה, הוצאת האוני' העברית
3. אברהם מאסלוhttp://he.wikipedia.org/wiki/
4. לוסקי, ד. (2005) שלושים ושתים האינטליגנציות. הוצאת מכללת לוסקי, תל אביב

אייר התשס"ז ,מאי 2007