| פסיכותרפיה הוליסטית | לימודי רפואה משולבת | אודות מכללת לוסקי | מאמרים ומחקרים | מידע לסטודנט | הרשמה ללימודים |
|
תמיד חלמת להיות מטפל ? |
|
|
מלאו את הטופס
וקבלו מייד פרטים מלאים על מסלול פסיכותרפיה
הוליסטית. |
|
התיאוריה של פיאז'ה על
התפתחות ההכרה ושלושים ושתיים האינטליגנציות
להרשמה לייעוץ אישי. חינם - לחץ כאן
במה שונה יכולת ההבנה של הילד מזו של המבוגר? מדוע המושג "לילה" מתפרש אצל ילד צעיר כסימן להשכבה ולשינה, בעוד שילד מבוגר יותר מבין, שהלילה הוא קטע מדויק וידוע בתוך היממה? מתי וכיצד נקנית הבנתם של מושגי המספר, הכמות, הזמן, התנועה, הסיבה וכדומה? מדוע שונה תפיסת העולם של הילד מזו של המבוגר? מהי אינטליגנציה? מהו מקור הידע? שאלות אלה מבטאות גישה התפתחותית להכרה. פיאז'ה האמין שהאינטליגנציה משפיעה על התפיסה, הלשון, המוסר- למעשה כל פעולה המערבת חשיבה, הוא מציע התייחסות מעשית למצבים מסוימים והבנה תיאורטית של טבע המציאות. מיקום התפתחות מושגים אלו- הינה הסיבה למקום שתפס פיאז'ה כחוקר במאה שלנו.
ז'אן פיאז'ה הוא פילוסוף וחוקר שוויצרי נודע, שעסק בתורת ההכרה, לתורתו הוא קרא "אפיסטמולוגיה גנטית" התפתחות הידע ( גנטית במובן התפתחותית). כאשר נולדו לו ילדים, ערך עליהם תצפיות ואלו היוו בסיס לרעיונות תיאורטיים רבים שהעלה בתחום זה. שתי מסקנות בולטות במחקריו: 1. החשיבה מתפתחת באופן הדרגתי, שלב-שלב, כשלכל אחד מהשלבים הללו יש מבנה מסוים, הקובע את תכונותיו. 2. קיים פער מהותי בין החשיבה של הילד לזו של המבוגר, ופער זה נסתם בעיקר על-ידי התקדמות בגיל. על-פי פיאז'ה, ילדים אינם פסיביים לסביבה. הם בודקים את הסביבה, מחפשים פתרונות בצורה פעילה וכמובן- שואלים שאלות. יכולת החשיבה שלנו מתפתחת עם הגיל והיא תוצאה של פעילות גומלין עם הסביבה, אשר מרעיפה עלינו גירויים כל הזמן ואילו אנחנו מגיבים לגירויים אלה, יוזמים, משנים ולוקחים חלק בהתרחשויות בסביבתנו. פעילות הגומלין מובילה ללמידה. העיקרון הכללי המרכזי של התיאוריה הוא האיזון:כשם שהגוף מתפתח והולך עד שהוא מגיע לרמת יציבות יחסית, שסימניה סיום הגדילה ובשלותם של האיברים, כך אפשר לתאר את חיי הנפש כמתקדמים אל צורת איזון סופית – נפשו של המבוגר. ההתפתחות שלנו היא התקדמות לקראת האיזון. מצב שאינו מושג במלואו, המופר בשל אירועים פנימיים או חיצוניים (רעם, מכשול בדרך, פגישה עם אדם חדש וכדומה). הרצון והצורך לאיזון מושגים בעזרת שני מנגנונים: הטמעה והתאמה. הטמעה- היא רכישת או קליטת אובייקט או רעיון לתוך סכימת הפעולה הקיימת, כלומר- התאמת הסביבה אלינו. התאמה- היא התהליך המשלים של ההטמעה – כאשר אנחנו נתאים את עצמנו לסביבה.
עוד טוען פיאז'ה כי הידע שלנו על העולם מאורגן במח במבנים קוגניטיביים הנקראים סכמות. סכמה היא רצף או דפוס מאורגן של פעולות פיזיות או שכליות. בתחילת חיינו הסכמות פשוטות יותר, אלו הם הרפלקסים (למשל: סכמת מציצה, אחיזה ובליעה)ועם ההתפתחות השכלית שלנו הן נעשות מורכבות מאוד ומשוכללות. להרשמה לייעוץ אישי. חינם - לחץ כאן
תהליך ההתפתחות הקוגניטיבית מחולק, לפי פיאז'ה לארבעה שלבים.· השלב הסנסור-מוטורי ( מהלידה עד גיל שנתיים ) · השלב הקדם אופרציונלי ( 7-2 שנים ) · שלב האופרציות הקונקרטיות (11-7 שנים ) · שלב האופרציות הפורמאליות ( 15-11 שנים )
השלב הסנסורי – מוטורי ( מהלידה עד גיל שנתיים )התפתחותו השכלית של התינוק בראשית חיו מבוססת על כישוריו הסנסוריים והמוטוריים. התינוק מצויד בכמה תבניות פעולה פשוטות- סכמות- הטבועות בו מלידה, כגון: אחיזה, מציצה ובליעה. באמצעות סכמות אלו הוא מבצע את ניסיונותיו הראשונים להכיר את סביבתו. הוא רואה ( ה'-ראייה) שומע (ו'-שמיעה) ממשש (ל''-תשמיש) הוא מזיז עצמים, הופך אותם ועוד. הסכמות הסנסוריות-מוטוריות משתנות ומתרחבות בעזרת תהליכי הטמעה והתאמה. אם בתחילת החיים התגובות של התינוק הן רפלקטיביות, בהדרגה הן נעשות רצוניות, מכוונות למטרה מסוימת. במהלך שלב זה רוכש התינוק את מושג קביעות העצם- חפץ יכול להתקיים גם אם אינו מצוי בטווח קליטתו החושית. מבחינתו הצעצוע אינו קיים, כשהוא אינו נראה. בגיל שנתיים, לקראת סוף השלב יכול הילד למצוא צעצוע שנעלם מטווח ראייתו ולשחזר בדמיונו מה גרם לחפץ להעלם. ייצוגים אלה של עצמים או פעולות הם סמלים: הם מסמנים משהו אך אינם זהים לו. היכולת להשתמש בסמלים מקדמת את התינוק בצעד ענק, לייצג לעצמו את העולם שבתוכו, שכן לא תיתכן חשיבה ללא ייצוגים פנימיים. ביטוי יכולת זו, הוא תחילת תהליך רכישת השפה ( ח'-דיבור). ההתפתחות השכלית מותנית בתהליכים של בשילה, ובפעילות גומלין מתמדת עם הסביבה.
השלב הקדם – אופרציונלי ( 7-2 שנים )ההתפתחות העיקרית בשלב זה היא רכישת השפה (2-בראשית). הילד מסוגל עתה לבטא עצמים, מאורעות או פעולות באמצעות סמלים, והוא מתחיל לעסוק במשחקים סמליים. כיסא עשוי לשמש לו רכבת, שולחן-הר. עולמו של בן השנתיים מכיל אפוא עצמים ואירועים קבועים שהוא מסוגל לתת להם ייצוג פנימי (3-אהבה). אוצר המילים שלו גדל, אך המושגים עדיין בהתהוות ואינם מגובשים. הילד אינו מסוגל למיין תכונות משותפות לכל קבוצה (כל איש בוגר גבוה הוא אבא, אח"כ כל איש בוגר גבוה הוא דוד). השלב הקדם – אופרציונלי מאופיין על-ידי החשיבה האינטואיטיבית- הילד מפרש מצבים ואירועים על-פי התכונה הבולטת של המצב או האירוע, גם אם אין זו התכונה הבלעדית והחשובה להבנת המצב (5-מחשבה). המאפיין הבולט בשלב זה הוא הקושי של הילד לבצע מטלות שימור למיניהן. יכולת שימור היא היכולת להבין כי גם אם יתרחש שינוי כלשהו בגירוי, זה אותו הגירוי. לדוגמה: כמות הנוזל בכוס בלתי תלויה ברוחב הכוס או בגובהה (שימור הכמות הנוזלית). ילדים מתקשים לבצע מטלות שימור בשל העדר הפיכות וריכוזיות. עיקרון ההפיכות הוא היכולת להחזיר במחשבה את המצב לקדמותו. ריכוזיות היא היכולת להתרכז בממד אחד והתעלמות ממדים אחרים. בדרך-כלל, ילדים מתרכזים בתכונה הפיזית הבולטת ביותר. רק בשלב הבא, הם יוכלו להתייחס למספר ממדים בו-זמנית, תופעה זאת נקראת ביזוריות. מאפיין נוסף הקיים אצל הילד בשלב זה הוא האגוצנטריזם- אין פירושו של מונח זה אנוכיות. אין זה שהילד מבקש טובת עצמו על חשבון אחרים, אלא שעדיין הוא לא הגיע להכרה מלאה בקיומם של אחרים (6-אחדות).
שלב האופרציות הקונקרטיות (11-7 שנים )על בסיס התנסויותיו ופעולותיו של הילד, משתנים ומתפתחים כישוריו השכליים (ב'-חוכמה). הוא זונח את נקודת הראות האגוצנטרית ורוכש את היכולת להתמקד בו-זמן בכמה היבטים של פעולה מסוימת. על-פי פיאז'ה אופרציה היא פעולה של חשיבה לוגית, וקונקרטי הכוונה מוחשי. אם כך, שלב זה מאופיין בחשיבה המשקפת התייחסות רק לעולם המושגים ורק לפעולות מוחשיות (קונקרטיות). כוון שהחשיבה כבר הגיונית, לראשונה כל אפיוני החשיבה, נרכשים (ע'-מוח). יכולת השימור נרכשת בשלב זה (ניסוי שימור כמות הנוזל) והיא חשובה לפתרון בעיות בפרט ולהסתגלות לסביבה בכלל ( 7-התבוננות). יכולת נוספת מתפתחת והיא אשר נובעת מיכולת החשיבה הביזורית, היא יכולת המיון. עכשיו הילדים מסוגלים למיין על-פי מספר ממדים בו-זמנית. למשל: למיין חפצים גם על-פי הגודל וגם על-פי הצורה. בגיל בית-הספר היסודי ילדים מסוגלים לשלב חפצים על-פי סולם עולה ויורד, כי יש להם יכולת סדירה, כלומר: יכולת לסד על-פי סדר הגיוני (מהצעיר אל הזקן, מהקטן אל הגדול או מהגבוה אל הנמוך). אף שהחשיבה נעשית יותר הגיונית, אין הילד מסוגל לחשיבה הכרוכה במושגים מופשטים.
שלב האופרציות הפורמליות (15-11 שנים)השלב הגבוה ביותר בהתפתחות השכלית, המתאפיין במעבר מחשיבה קונקרטית (חשיבה על המצוי) לחשיבה פורמאלית (חשיבה על הרצוי) ומכוון שהחשיבה כבר יותר בוגרת, עתה יש יכולת הפשטה. המתבגר מסוגל להתחיל לפתור בעיה במה שאפשרי (מופשט) ולהמשיך למציאותי (מוחשי ),לחשוב באופן היפותטי, חשיבה זו מתבטאת ביכולת להסיק מסקנות מתוך הנחות היפותטיות(ת'-חן). שיא התפתחות החשיבה מתבטא ביכולת החשיבה הרפלקטיבית, כלומר- היכולת לנתח את המחשבות האישיות שלנו והיכולת לשפוט אם מחשבותינו הגיוניות או נכונות(ק'-תא). למשל, לכולנו קורה שאנו מוצאים את עצמנו תוהים, שואלים או מתפלאים: למה בעצם אני חושב/ת על..? תופעה מעניינת נוספת בשלב זה היא האגוצנטריות המחשבתית. מתבגרים נוטים לייחס למחשבותיהם כוח רב ואף חושבים כי הם היחידים אשר חווים רגשות בעוצמות חזקות. לדעתם אחרים (בעיקר ההורים) אינם יכולים להבין אותם, כי הם אינם חווים את האירועים כמוהם (צ'-לב). אומנם, כרונולוגית שלב זה מתקשר לגיל ההתבגרות, אך לא כולם מצליחים להגיע לשלב זה, הדורש רמה גבוהה של חשיבה מופשטת.
קווים משותפים: שיטת לוסקי - ז'אן פיאז'העל-פי פיאז'ה האינטליגנציה מאפשרת להסתגל אל הסביבה מעבר לרמה ביולוגית ראשונית. כלומר, מערכות ביולוגיות מאפשרות לווסת את טמפרטורות הגוף, לעכל מזונות מסוימים, וכדומה, ואילו כישוריו השכליים של האדם מאפשרים לו הסתגלות טובה יותר ומורכבת יותר, למשל, הוא יכול לצפות מצבים אפשריים, לשנות מצבים ואף ליצור מצבים חדשים. על-פי לוסקי לכל אדם פרופיל אינטליגנציות ייחודי משלו, המעצב את אישיותו, את תפיסותיו והבנתו את העולם ואת התנהגויותיו. פרופיל זה אמנם תורשתי מיסודו, אולם המשך התפתחותן של האינטליגנציות או עיכובן תלוי בגורמים סביבתיים. פיאז'ה טען כי הן בהתפתחות הקוגניטיבית והן בהתפתחות הגופנית קיימת שאיפה אל עבר האיזון: תהליך ההתפתחות מאופיין בהתקדמות נמשכת ומתמדת לקראת מצב אידיאלי של איזון, מצב שלעולם אינו מושג במלואו. חוסר איזון בשל אירועים פנימיים או בשל אירועים חיצוניים. כדי להגיע לאיזון יש צורך בשני תפקודים קבועים: הטמעה והתאמה. הכוונה לאופן שבו מפרש האדם גירויים בסביבתו, ובהתאם משנה את מבנה החשיבה שלו כדי שיתאים לסביבה, שני מושגים אלו מביאים אותנו אל ערך הליבה "דע את עצמך דרך המשוב המתקבל מההתבוננות באנשים סביבך, בטבע, בהתנסויות שלך" על-פי לוסקי. לוסקי- בכל אחת משלושים ושתיים האינטליגנציות מתבקש איזון בין הרצון לקבל ובין הרצון לתת, כדי להשלים ולסגור מעגל. חוסר איזון לאורך זמן יגרום לתקלות או מחלות ויחייב תיקון. השלב הסנסורי-מוטורי על-פי פיאז'ה מקביל לרובד הגופני - לוסקי, בו הילד רוכש את כישוריו התחושתיים והתנועתיים. בתחילת החיים התגובות של התינוק הן רפלקטיביות (מציצה, בליעה אחיזה וכדומה) בהדרגה הן נעשות רצוניות, מכוונות למטרה מסוימת. לפיכך האינטליגנציות המקבילות הן: ראיה שמיעה ריח דיבור טעם מעשה תשמיש. השלב הקדם-אופרציונלי לפי פיאז'ה מקביל לרובד הרגשי – לוסקי. בתחילת השלב ההתפתחות העיקרית היא רכישת השפה. אוצר המילים שלהם גדל מיום ליום, אך המושגים עדיין אינם מגובשים. בראשית השלב המיון מבוסס על חוויות אישיות ולא על-פי הבחנה. מאפיין נוסף בשלב זה הוא-החשיבה היא אגוצנטרית. ילדים אינם מסוגלים לתפוס אפילו את ההבדל בין שדה הראיה הנשקף מעיניהם למה שרואים אחרים הנמצאים בזווית שונה מהם. אפיון נוסף של החשיבה בשלב זה הוא ההנפשה-הענקת רוח חיים לגירויים דוממים. לפיכך האינטליגנציות המקבילות הן:2-בראשית 6-אחדות 7-התבוננות 3-אהבה 4-חופש. שלב האופרציות הקונקרטיות על-פי פיאז'ה מקביל לרובד השכלי- לוסקי. שלב זה מאופיין בחשיבה לוגית, המאפשרת חוקיות והסקת מסקנות. הילדים כבר מסוגלים להתחשב במספר ממדים וגם לחשוב בצורה גמישה. יכולת המיון נרכשת והוא לומד את עולמו ע"י יצירת קשרים בין אירועים מוחשיים. לפיכך האינטליגנציות המקבילות הן: ב-חוכמה ת-חן נ-דרך ס-בטן ג-עושר כ-חיים פ-ממשלה ר-שלום שלב האופרציות הפורמאליות לפי פיאז'ה מקביל לרובד הרוחני- לוסקי. השלב הגבוה ביותר בהתפתחות השכלית. בהגיעו לשלב האופרציות הפורמאליות יכול הילד לחשוב באופן מופשט על האפשרי ולא רק על הממשי. הוא מסוגל לחשוב בדרך מדעית,מסוגל להעלות תיאוריה כללית הכוללת את כל הגורמים העשויים להשפיע על פתרונה, להציע השערות ספציפיות לבדיקה ואחר-כך לבחון אותן בשיטתיות, הבוגרים מתחילים לראות את המציאות שבה הם חיים, כחלק מכמה מציאויות. חלקם מתחילים לחשוב על יקומים אחרים, מתעסקים בשאלות הקיום, אמת, צדק, מוסר . חשיבה של מעבר. האינטליגנציות המקבילות הן:א-הרצון החופשי מ-הרצון לתת ש-הרצון לקבל 1-אור 2-בראשית 3-אהבה 4-חופש ד-זרע צ-הרהור/לב ק-שינה/תא
פיאז'ה השפיע השפעה רבה על המחקר של הפסיכולוגיה ההתפתחותית. קודם תואר הילד כמגיב פסיבי לחוויותיו, ואילו פיאז'ה הציע תפיסה חדשה – הילד בודק את הסביבה, מחפש פתרונות לבעיות באופן פעיל, ואף מציג שאלות ובעיות. פיאז'ה התמקד בתהליכים הקוגניטיביים העומדים מאחורי איסוף הידע ועיבודו. התמקדות זו הובילה להתעניינות רבה בתהליכים הקוגניטיביים המעורבים בתחומים רבים אחרים, כגון ריגוש, שיפוט מוסרי והסתגלות חברתית.
|
|
|
